שלום כיתה א׳ 2

לפני 3 שנים, כשהבן הגדול שלי עלה לכיתה א׳, פגשתי בפעם הראשונה את ״ארכיטיפ העלייה לכיתה א׳״.

הימים והשבועות הראשונים היו לא פשוטים, גם בשבילו וגם בשבילי, ובמהלכם ניסיתי להבין עם עצמי ״מה בעצם קורה פה״, עד שנתקלתי במאמר של יהודה אטלס על פו הדב, שבו מצאתי גם התייחסות למעבר הטעון והמורכב הזה מהגן לבית ספר.

בהשראת המאמר הצלחתי לנסח לעצמי מה אני מרגיש וחושב לגבי ״כל הדבר הזה״ שנקרא ״העלייה לכיתה א׳״, והבנתי את ההקשר הרחב יותר של המעבר המשמעותי הזה, ולכן גם קראתי לו ״ארכיטיפ״.

כל הורה פוגש את הארכיטיפ הזה כמספר הילדים שיש לו, והשנה הגיעה הפעם השניה שלי לפגוש אותו, כשהבן הקטן שלי עלה לכיתה א׳.

השנה כבר הגעתי יותר מוכן למעבר, אבל זה לא הפך אותו לפחות טעון ומורכב עבורי, ושוב מצאתי את עצמי בתחילת השנה, מנסה לעכל ולהכיל את המורכבות של המעבר הזה.

ומה שעזר לי הפעם הוא שירה הידוע של נעמי שמר ״שלום כיתה א׳״.

לכאורה שיר שחוק, נדוש וסתמי (הבן שלי אמר לי שמשמיעים להם אותו כל יום בכיתה), שכולם מכירים, ואין מה להתעכב עליו יותר מידי. אבל בעיניי יש בשיר הזה עומק ודיוק יוצאי דופן, ולכן הייתי שומע אותו לפני 3 שנים ושוב ושוב, במפגש הראשון שלי עם הארכיטיפ, וחזרתי לשמוע אותו גם השנה, במפגש השני.

אז מה בעצם כ״כ מיוחד בעיניי בשיר הזה, ומה מוסיף לו רובד נוסף, מעבר לרובד הרגיל של ״זה השיר שמשמיעים לילדים שעלו לכיתה א׳ בלופים בכיתה״ ?

הדרך הכי טובה לענות על השאלה הזו היא פשוט לעבור על השיר הזה שורה שורה, כי רק כך אפשר לגעת בכל הניואנסים והרמזים הדקים והמדויקים שחבויים בו.

---

דנה נמה דנה קמה דנה מקפלת את הפיז'מה אמא אומרת: יופי, דנה! שלום כיתה אלף

דנה נמה דנה קמה את הילקוט על הכתפיים היא שמה ועם תפוח ועם בננה שלום כיתה אלף

שני הבתים הראשונים בשיר מתארים בצורה הכי פשוטה ועניינית את סדר האירועים ביום הראשון של דנה בבית הספר - היא קמה, מקפלת את הפיז׳מה, ושמה את הילקוט על הכתפיים, עם תפוח ובננה.

נעמי שמר מתארת פה בעצם שיגרה יום-יומית, שתחזור על עצמה עוד מאות פעמים במהלך השנים הקרובות של הילד/ה, אבל עכשיו קורית בפעם הראשונה אי פעם, ומשהו בניגוד הזה בין שיגרת הבוקר, שתהפוך להיות הכי רגילה ויומיומית, לבין הייחודיות שלה כשהיא קורית בפעם הראשונה, הופך את הרגע הזה לכ״כ מיוחד.

והאויר קריר בחוץ כאילו כל הרחוב רחוץ כאילו כל אחד קורא שלום דנה שלום

וכשהיא יוצאת לרחוב עם הילקוט על הכתפיים, האווירה המיוחדת מתחדדת ומתעצמת - ״כאילו כל הרחוב רחוץ, כאילו כל אחד קורא שלום דנה״ - אפשר ממש להרגיש את הקדושה של הרגע הזה, שבו הילד/ה עושה את דרכו/ה בפעם הראשונה מהבית לבית הספר, וההורה מלווה אותו.

כל הורה מן הסתם זוכר את הרגעים האלו, שבהם ליווה את ילדיו בפעם הראשונה, זיכרון של רגע שיש בו מיוחדות ולכן גם נוכחות, כי כשיש רגע שהוא מיוחד בחיים שלנו, אנחנו גם נמצאים בו בנוכחות, שלא תמיד קיימת בחיי היום יום שלנו.

ואמא כבר ניצבת שם כמו יוכבדת או מרים (בקני הסוף הרוח שר) מסע גדול מתחיל היום כיתה אלף שלום

ואמא של דנה, כמו כל אמא אחרת בעולם, וגם כמו שתי אימהות ידועות מהמורשת היהודית שלנו (ארכיטיפ האמא), ניצבת מאחור, מלווה במבטה את הבת שלה שמתרחקת והולכת, במסע הפרטי והגדול שלה, שמתחיל היום. מסע של ״היפרדות לצורך איחוד מחודש״.

דנה תילמד על מערכת השמש איך שנוצר הכלורופיל שבצמח איך הבריאה כולה חיה ונושמת שלום כיתה אלף

והנה דנה הגיעה לכיתה. ומה היא תלמד שם ? היא תלמד על מערכת השמש, על הכלורופיל שבצמח, והכי חשוב -

איך הבריאה כולה חיה ונושמת !

האם הילדים שלנו אכן לומדים בבית הספר איך הבריאה כולה חיה ונושמת ? כנראה שלא, לצערנו. אבל בשיר כזה מיוחד וקסום, אפשר לדמיין שגם את זה הם לומדים שם.

ורק בשביל המשפט הזה שווה לשמוע את השיר הזה שוב ושוב וגם להשמיע לילדים שלנו שוב ושוב, כי אולי את מה שלא מלמדים אותם בבית הספר, אנחנו נוכל ללמד אותם, בעזרת מילותיה הנפלאות ומלאות ההשראה של נעמי שמר.

איי ועוד בי ועוד שלוש בסוגריים צור וצידון וגם ארם נהריים (איזה מזל שעוד מעט צהריים) שלום כיתה אלף

ואחרי הרגע הטרנסצנדנטי, שבו דנה למדה איך הבריאה כולה חיה ונושמת, היא חוזרת ללמוד מתמטיקה והיסטוריה, ו…. איזה מזל שעוד מעט צהריים !

מה הקשר בין ארם נהריים לצהריים, חוץ מהחרוז ?

בראש של דנה יש קשר, ואנחנו יכולים ממש לדמיין את דנה יושבת לה בכיתה, המורה מרצה על צור וצידון וארם נהריים, ודנה בעולם הפנימי שלה, שמחה שעוד מעט צהריים, והיא תחזור הביתה, להתאחד שוב עם אמא, אחרי שעשתה עוד צעד משמעותי (אבל לא הראשון מן הסתם) במסע הנפרדות שלה מאמא.

ואפשר גם לדמיין את אמא שלה, מחכה לה בבית, כמו יוכבד או מרים, ומדמיינת את דנה יושבת בכיתה, ומקווה שהכל בסדר איתה, ומסתכלת על השעון וסופרת את השעות, ואומרת לעצמה, איזה מזל שעוד מעט צהריים והילדה שלי חוזרת הביתה.

וכך אתה עובר איתה עובר כיתה ועוד כיתה תיכון ואוניברסיטה שלום

והנה נעמי פונה גם אלינו, האבות, ומשפט אחד קטן ופשוט מזכירה לנו שהשנים חולפות כ״כ מהר. רק לפני רגע הם נולדו, והנה הם כבר עולים לכיתה א׳, ועוד שניה יהיו בתיכון ואח״כ באוניברסיטה, ואח״כ…

ואני כבר יכול לדמיין את עצמי חוזר לקרוא את השורות האלו עוד מספר שנים, ונזכר שבאמת הזמן עבר כ״כ מהר והנה הם כבר גדולים.

בתוך ספרי חכמה גדולים כל הסודות מקופלים אבל ישנן שלוש מילים אשר אותן נילמד היום: כיתה אלף שלום

אז כן, בתוך ספרי חכמה גדולים, כל הסודות מקופלים, אם זה בספריה של בית הספר, או בספריה האקאשית, או בכל ספריה אחרת…. ולכל אחד ואחת מאיתנו יש את המסע הייחודי והמופלא שלו בדרך הנפרדות, שמובילה אותנו בחזרה לאחדות.

אבל לפני כל זה, לפני המסע הגדול והאינסופי, לפני שנלמד את כל הסודות הגדולים, לפני שנתנסה בדרך הנפרדות האישית שלנו, ולפני שניזכר שבעצם אנחנו לא נפרדים, אבל בכל זאת יש חשיבות למסע הפרטי והאישי שלנו….

לפני כל זה ישנן שלוש מילים אשר אותן נילמד היום - כיתה אלף שלום.

כי גם מסע של אלף מילין מתחיל בצעד אחד.

והנה השיר בביצוע הנפלא של הגששים, עם הרגישות והדיוק וההרמוניה שלהם, ועם הלחן הנפלא של נעמי, והמעברים בין מז׳ור למינור, שמייצגים את שתי התנועות ההופכיות שמשתקפות בשיר, כמו גם בכל סיטואציה אחרת בחיים שלנו - היציאה החוצה והחזרה פנימה.

והכל ביחד, המילים, הלחן, העיבוד, והביצוע, הופכים את השיר הזה לשיר קסום ומיוחד, שמצליח בעיניי לזקק ולתמצת את המהות העמוקה של העליה לכיתה א׳.