אודותי

כאשר אנחנו, כילדים, חווים כאבים שאנחנו לא מסוגלים להתמודד איתם, אנחנו נסגרים ומתנתקים מהרגשות שלנו, ובדיעבד אני מבין שזה גם מה שאני עשיתי בגיל ההתבגרות, תקופה שחוויתי בה הרבה בדידות וחוסר ביטחון. בהמשך להתנתקות מעולם הרגש בגיל ההתבגרות, נכנסתי עמוק יותר לתוך העולם של הראש במהלך 6 שנים של שירות צבאי ביחידה 8200. השירות היה אומנם מאוד מספק ומעניין עבורי ומלא באתגרים, והוא היה גם הצעד הראשון בכניסה שלי לעולם הייטק, אבל במקביל הוא חידד אצלי את הפער שבין ההצלחה בעולם הראש לבין התיסכולים והאכזבות בעולם הרגש.

​

אחרי שהשתחררתי מהצבא הלכתי באופן טבעי לעבוד בהייטק, אבל מבחינה חברתית לא ממש מצאתי את עצמי, והפער בין החיים רק בראש בניתוק מוחלט מהרגשות והגוף שלי, לבין הידיעה העמוקה שיש אפשרות אחרת לחיות את החיים, הפך להיות בלתי נסבל. וכמו שקורה לעיתים קרובות, דווקא הקושי והכאב הם אלו שדחפו אותי להתחיל את התהליך של החיבור לעצמי מחדש

​

באותה תקופה, באמצע שנות ה-20 של חיי, התחלתי ללכת לטיפול פסיכולוגי, שבו צללתי חזרה לעבר, בניסיון להבין ״מה קרה שם״ ואיך זה מתקשר לחיים שלי ״כאן ועכשיו״, אבל מהר מאוד מצאתי את עצמי מחפש תשובות גם בכיוונים ״אלטרנטיביים״. בדיעבד אני יכול להגיד שמשהו בתוכי ידע לזהות, שכמו שהסיבה למצוקות והקשיים שלי לא נמצאת בראש, גם הפיתרון לא יימצא בראש, ואחרי מספר שנים בטיפול פסיכולוגי החלטתי לפנות לכיוונים אחרים

​

התהליך הזה, שהתחיל במהלך שנות ה-20 שלי, ושנמשך עד היום, הוא בעצם המסע שלי חזרה מהראש ללב, וכתבתי עליו בהרחבה בסיפור שלי.

​

ב-15 השנים האחרונות עשיתי עבודה אינטנסיבית של ריפוי ואינטגרציה עם עצמי, בעזרתם של הרבה מורים וחברים טובים שליוו אותי לאורך הדרך, והתנסיתי בהרבה סוגי טיפולים - התמקדות, נשימה מעגלית, קונסטלציה משפחתית, ריברסינג, נשימה הולוטרופית, שיחזור גילגולים, תיקשור, TRE ועוד.

​

כמו שכתבתי בהתחלה, אני לא יכול למתוח קו ברור שמציין מתי הפכתי מ״מטופל״ ל״מטפל״, ועצם החלוקה הזו היא בעיניי בעייתית. התהליך הזה, שבו אנחנו נעזרים במישהו אחר נקרא ״טיפול״, האנשים שעוזרים לנו הם ה״מטפלים״ שלנו, ואנחנו ה״מטופלים״ שלהם. אבל כשאנחנו מגדירים תהליך כזה כ״טיפול״, שבו יש מישהו ש״מטפל״ בנו ואנחנו ה״מטופלים״ שלו, אנחנו מייצרים דינמיקה לא שיוויונית בין אנשים.

דינמיקה שבה יש צד אקטיבי שיש לו יותר ידע, סמכות ואחריות, וצד פסיבי שצריך ש״יטפלו״ בו. להבנתי טיפול מהסוג הזה יתקשה לייצר שינוי עמוק ומהותי אצל המטופל והוא יכול במקרה הטוב לתת מענה נקודתי על פני השטח לבעיות שמטרידות אותנו בחיי היום-יום.

​

אני משתמש במילה ״מטפל״ פשוט כי היא נוחה והמשמעויות שלה ברורות לכולן, אבל את ההגדרה המדוייקת ביותר בעיניי למטפל טוב מצאתי בספר בשם ״תודעת המשיח בעידן החדש״ וזה מה שכתוב שם:

​

״אדם המחפש עזרה אצל מרפא או מורה, מבקש לעצמו מרחב אנרגטי שבו יוכל לשוב ולהתחבר עם האור הפנימי שלו, עם החלק שבו שיודע ושמבין. המרפא או המורה יכולים להציע מרחב זה כיוון שהם כבר ביצעו חיבור פנימי זה בעצמם … המרפא נושא את התדר האנרגטי של הפתרון בשדה האנרגיה שלו ומציע אותו לאחר. זו מהות הריפוי, לא פחות ולא יותר. ביסודו של דבר תהליך זה עשוי להתרחש ללא מילים או מעשים. האנרגיה שיש למרפא או המורה מאפשרת לאדם אחר לזכור שהוא כבר יודע, להתחבר לאור הפנימי שלו, לאינטואיציה שלו. היזכרות זו, חיבור פנימי זה, הם שמאפשרים את הריפוי. כל ריפוי הוא למעשה ריפוי עצמי״.

 

פיסקה זו מתמצתת בעיניי את מהות התפקיד של מטפל טוב, וכשאני עובד עם אנשים אני משתדל ככל יכולתי ליישם גישה טיפולית זו.

​

בהשראת גישה טיפולית זו, אני משתדל במהלך המפגשים עם אנשים לא להיצמד לשיטה או טכניקה כזו או אחרת, אלא פשוט להיות בנוכחות והקשבה לאנשים שאיתם אני עובד, אבל אני נעזר גם כמובן בטכניקות ושיטות שלמדתי במהלך ההכשרה שלי כמטפל, שכוללת בין השאר את הקורסים הבאים:

​

• קורס הכשרת מטפלים בנשימה מעגלית עם מוני ואורנה קרמפף

• קורס התמקדות עם ענתי מירון

• קורס התמקדות וטראומה עם ליאורה בר נתן

• קורס מסע הנשמה עם אביחי אבוהב

• קורס TRE עם אניה בלום
   

התהליך שעברתי ב-25 השנים האחרונות הוא אומנם הסיפור האישי שלי, אבל להבנתי הוא דומה במהותו לתהליכים שעוברים אנשים רבים בשנים האחרונות, כחלק מתנועה כללית של התעוררות התודעה האנושית, אז החלטתי לכתוב עליו בהרחבה, מקווה שהוא יהדהד גם עם הסיפור האישי שלכם.