אחד מהשירים הכי יפים בשפה העברית בעיניי הוא שירו של מאיר אריאל ״פלוגה בקו (או לגמרי במקרה)״. השיר הזה יפה בעיניי קודם כל בגלל הלחן שלו והעיבוד הנפלא של אלונה טוראל עם הבס הפותח של מיקי שביב, שבזכותו גיליתי את השיר. במשך שנים התחברתי לשיר רק דרך הלחן והעיבוד, ולא הבנתי באמת על מה הוא מדבר. בקריאה ״רגילה״ של השיר באמת קשה להבין את הרצף של הסיפור שהוא מנסה לספר. החיבור למילים של השיר קרה אחרי שהסבירו לי איך ״צריך״ לקרוא את השיר, ואז הכל התחבר.
לכל שיר אינסוף פרשנויות, וגם לשיר הזה, אבל להבנתי הפרשנות הזו מסבירה את השיר בצורה הטובה ביותר. מכיוון שמדובר על שיר מאוד ידוע ואהוב של מאיר אריאל, ומכיוון שהפרשנות הזו מסבירה את השיר בצורה כ״כ פשוטה וברורה, הייתי בטוח שיש כבר הרבה מאמרים שעושים את זה במקומי, ואין צורך במאמר נוסף. אבל להפתעתי לא מצאתי אפילו אתר אחד שמסביר בצורה מפורטת, שורה אחרי שורה, את כל המילים של השיר, בהתאם לפרשנות זו.
כן מצאתי התייחסות לפרשנות בדף הויקיפדיה של השיר, שם כתוב:
״השיר משלב לסירוגין בין זכרונות עבר מאותו מפגש עם הנערה, לבין ציפייה למפגש מקרי עימה בהווה. אריאל שילב בין שני אלמנטים אלה והם מופעים בשורות עוקבות בשיר – שורה המתארת את המפגשים בחורשת טל ושורה המתארת מפגש מקרי שלא התקיים.״
גם באתר ״מימה״ מצאתי התייחסות לפרשנות זו של השיר:
״מה שיותר מעניין הוא המבנה של השיר: הבית הראשון מהווה מעין הצהרת כוונת, ובו מסופר על הרצון לפגוש את הילדה הקטנה שאהב בגליל. הבתים הבאים שלובים בשתי וערב של שורות, שורה מהעתיד של פנטזית הפגישה ושורה מהעבר של התאהבות הנעורים״.
התייחסות נוספת לפרשנות זו מצאתי בדיון שהתקיים בטלוויזיה.
אבל בעיניי הדרך הכי פשוטה להבין כל שורה ושורה בשיר היא פשוט לצבוע אותו בצבעים לפי הסיפורים השונים ששוזרים בו:
אני רוצה לפגוש אותה פתאום במקרה אחרי שכבר אשכח אותה כליל. אני רוצה שזה יהיה לגמרי במקרה – ילדה קטנה אהבתי בגליל. עומד אצל חלון ראווה בתור חייל מה כבר יכולנו להספיק? נשקפת בזגוגית פתאום הולכת וקרבה… בתור חייל אני ידעתי להצחיק. מדרגות נעות באיזה כל בו ענק, צרוד מתוק היה גלגול צחוקה… אני יורד והיא עולה אלי, אנחנו רק – – והגליל כמו איזה ארץ רחוקה. שוכב לי על החוף ומתנמנם, ילדה עם סומק לחי חן גומות… צל קריר זוחל על מצחי המדמדם… זה עוד ירוק, חרדו עיניה החומות. אוטובוס דחוס, מלא ערב רב – נתחיל להיוודע יקחו אותך… ומי זאת הנלחצת אלי גב אל גב – …ורק צלקת תישאר ממך. פתאום התחיל הקיץ רגעים למנות. ואז כבר באו המשאיות היא לא באה לנשיקה כמו יתר הבנות – – גם תור לכרטיסים יכול להיות. לא משנה מקום גם זמן לא משנה ילדה קטנה אהבתי בגליל. ואני הולך לפגוש אותה לגמרי במקרה אחרי שכבר אשכח אותה כליל. (היא לא באה לנשיקה כמו יתר הבנות – גם תור לכרטיסים יכול להיות.)
אז למה שלושה צבעים ? כי בשיר יש שלושה זמנים שונים – הווה, עבר, עתיד. הצבע הירוק הוא ההווה – ה״עכשיו״ שבו מאיר מספר את הסיפור. הצבע הכחול הוא העבר – הסיפור שקרה בזמן כלשהו בעבר, ושהוא נזכר בו עכשיו, ברגע ההווה. הצבע האדום הוא העתיד – עתיד מדומיין כלשהו שהוא רוצה שיקרה – בבית הראשון, ויודע שיקרה – בבית האחרון.
הסיפור בעבר שבו הוא נזכר, הוא סיפור אהבה שלו בתור חייל עם נערה שפגש, ומאיר מפרט עליו קצת בהקדמה לשיר בהופעה שלו ״דרך דמעה שקופה״.
הסיפור בעתיד הוא בעצם לא ממש סיפור, אלא אוסף רגעים שמתארים מפגש מקרי עתידי עם אותה נערה, אחרי שכבר יישכח אותה כליל – חלון ראווה, מדרגות נעות, חוף הים, אוטובוס דחוס, תור לכרטיסים – כולם מקומות שבהם הוא מדמיין מפגש עתידי איתה.
גם השם המוזר של השיר ״פלוגה בקו (או לגמרי במקרה)״, מקבל משמעות חדשה לפי פרשנות זו, כי בעצם משולבים בשיר שני סיפורים שונים – אחד בזמן עבר ואחד בזמן עתיד, ולכן יש לשיר גם שני שמות שונים – ״פלוגה בקו״ – השם של השיר בזמן עבר, ״או לגמרי במקרה״ – השם של השיר בזמן עתיד.
אבל מה שבאמת מעניין בשיר הזה בעיניי, הוא דווקא לא השזירה בין זמן עבר לזמן עתיד, שהופכת את השיר למעין ״כתב חידה״, שרק מי שמבין את הקוד שלו יכול לפענח. מה שמעניין באמת הוא המצב התודעתי של הדובר בשיר. הדובר זוכר עכשיו, ברגע ההווה, נערה שפגש בעבר, והוא רוצה להיזכר בה שוב בעתיד, אבל רק אחרי שיישכח אותה !
הרצון לשכוח סיפור אהבה שלא הבשיל (״זה עוד ירוק״), מופיע גם בסרט ״שמש נצחית בראש צלול״, שבו בני זוג שנפרדו עוברים תהליך של ״מחיקת זיכרון״, וכל מי שחווה פרידה כואבת בחייו יכול להבין אותו. גם את הרצון לפגוש שוב במקרה ברגע עתידי כלשהו את אותה אהובה, אחרי שכבר יישכח אותה כליל, אפשר להבין בהקשר הזה – יש משהו מאוד רומנטי בלפגוש במקרה אהובה שכבר שכחת בכלבו ענק, כשאתה יורד במדרגות הנעות והיא עולה לקראתך, כאילו ״מישהו״ תיזמן את הפגישה המחודשת הזו ביניכם.
אבל מעבר להיבט הרומנטי של השיר, יש פה בעיניי רעיון הרבה יותר עמוק ו״רוחני״ – הרצון לשכוח משהו שאני כבר יודע, כדי להיזכר בו שוב בזמן כשלהו בעתיד. רעיון זה נוגע להבנתי בהיבט מהותי של החיים שלנו בכדור הארץ, וכתבתי עליו בהרחבה בפוסט הזה.