״אם אתה חייב למדוד את הזמן, מדוד אותו בשיעורים שלמדת, ולא בדקות או שעות או שנים. אתה יכול לרפא את עצמך בחמש דקות, אם תגיע להבנה הנכונה, או בחמישים שנה. הכל אותו הדבר.״
חזרתי מטיול-קיץ-משפחתי-ארוך-בחו״ל עם תחושה מוזרה.
מצד אחד חווינו במהלך הטיול המון חוויות, היינו בהמון מקומות, פגשנו המון אנשים, עשינו המון דברים מעניינים.
מצד שני, עכשיו אחרי שחזרנו, מרגיש שהשיגרה שלנו ממשיכה בדיוק מאותה נקודה שבה היא הפסיקה, כאילו לא חלפו חודשיים וחצי, והנסיעה מרגישה כמו חלום רחוק.
וזה הרי בדיוק מה שקורה לנו גם כשאנחנו חולמים.
אנחנו נמצאים במציאות מסויימת, עם קו זמן רציף ולינארי, ואז ברגע מסויים במציאות זו - כשאנחנו ישנים, אנחנו ״יוצאים״ למציאות אחרת, שמתקיימת ״במקביל״ לקו הזמן הרגיל שלנו, עם קו זמן נפרד משלה, ובדרך כלל גם לא לינארי.
אז מה זה אומר על הנסיעה שלנו -
- שהיא היתה בסה״כ כמו חלום רחוק ?
- שאין לה שום קשר למציאות היום-יומית שלנו ?
- שהיא לא קרתה באמת ?
להבנתי, התשובה לכל השאלות האלו היא - זה לא באמת משנה.
אז מה באמת משנה ?
לפי תפיסתי, מה שמשנה באמת הם השיעורים שאנחנו לומדים בחיים, כמו ספרו של בריאן וייס שתורגם בעיברית לשם הנפלא - ״שורשים ושיעורים בזמן״ (באנגלית ״Many Lives, Many Masters ״).
השיעורים הם רבים ומגוונים, ומשתנים אצל כל אחד, וכולם נגזרים בסופו של דבר, להבנתי, מהשיעור הגדול מכולם, כשמו של ספר אחר של בריאן וייס - ״רק האהבה היא ממשית״.
הציטוט בהתחלה לקוח גם הוא מספר זה.
השיעור הזה, שבסופו של דבר ״רק האהבה היא ממשית״, הוא שיעור גדול שנמשך על פני חיים שלמים.
בשיגרת החיים המשפט הזה יכול להישמע לנו כמו סיסמא ניו אייג׳ית מנותקת וחסרת משמעות, אבל יש גם רגעים קטנים של חסד, שבהם אנחנו יכולים להרגיש עמוק בתוכנו את אמיתותו.
עם החזרה לקו הזמן הלינארי של המציאות הרגילה שלנו, בסיומו של המסע הארוך שעברנו, אני מבין שזה לא באמת משנה איזו משתי המציאויות יותר ״אמיתית״, ומבין גם שאין צורך לנסות לחבר בין שני הקויים כדי ״ליישר״ אותם לקו זמן אחד.
מה שמשנה באמת זה כמה שיעורים למדתי במהלך המסע, שקרבו אותו לשיעור הגדול מכולם, והזכירו לי שאף אחת משתי המציאויות לא אמיתית, רק האהבה אמיתית.
וכשאני מסתכל על הילדים שלי ישנים שוב במיטות שלהם, אחרי חודשיים וחצי שבמהלכם ישנו במיטות אחרות בארצות רחוקות, השיעור הזה פתאום מאוד פשוט וברור.
Comments